המכון לחסך חושי מרצון – חנה אנושיק מנהיימר

בעבודתה החדשה בוחנת חנה אנושיק מנהיימר את חווית החושים לנוכח המציאות הטכנולוגית-חברתית העכשווית. אנחנו חיים בעידן של הצפה חסרת תקדים של דימויים, ובהם פיקטיבים, מועצמים ואמיתיים המופיעים בערבוב חסר הבחנה. הצפת חושים מתקיימת בראש ובראשונה דרך מסכים ואמצעי תקשורת הפועלים במקביל, כאשר מקורות הדימוי והמידע לא מזוהים והם משוכפלים לאינסוף בהעברה, העתקה, שיבוש, וריבוד. אנחנו עוברים בין דימוי ודימוי נגלל אחריו, בין אינספור ערוצי טלויזיה ושרותי סטרימינג, במבט הקופץ בין מסך הטלפון, המחשב והטלוויזיה, אחד ברקע של האחר. פעמים רבות הדימוי המתקבל נוצר מתוך ניסיון להשפיע על תפיסת עולמנו, להתערב בידע שאנחנו מחזיקים ולארגן את המובן שאנחנו נותנים למציאות. במקרים רבים מניפולציה חזותית מועצמת באמצעות הפעלת החושים האחרים, רב חושיות שצפויה רק להתרחב בצורות ובמנגנונים שונים בעתיד הנראה לעין. ההצפה מציבה אותנו במשבר אמון ממשי בין קלטי החושים, לבין התודעה השואפת לפרש ולשפוט את הנקלט בהבחנות של אמת ושקר.

הקושי לסמוך על החושים המותקפים בדימויים מומצאים או מעוותים באמצעים טכנולוגיים מעוררים חוסר נחת ובהירות, עד לרמה אפשרית של דיסוציאציה וחרדות. מה שהיה בעבר נחלתם של העיונים הפילוסופים ממשל המערה של אפלטון, דרך בחינת אמיתות החושים של דקארט, ועד לדימויי המטריקס של העולם הנפרד מעצמו, הופך לחוויה יומיומית ומידית של חוסר ודאות ותלישות, וקושי הכרעה ממשי מול מה שעומד מנגד. במובן זה אין בהתמודדות הזו כל דבר חדש אלא שהעוצמה והריבוי הוכפל אלפי מונים עם התפוצצות הרשתות החברתיות, עם התמקצעות הנדסת התודעה, ובשילוב המתגבר ועולה של טכנולוגיות AI.

מול מצב עניינים זה מקימה מנהיימר את "המכון לחסך חושי מרצון", אשר חוקר ומפתח אסטרטגיות הגנה ושיקום בינינו לבין החושים. ניסיון להחזיר את האמון בגוף וביכולתו לסנן קלט. המכון מציע מגוון צורות של נטרול גירויים חושיים, איפוס חוויה, מיקוד מגעים והתבוננות בעצם חוויית החישה. מנהיימר שואבת השארה ממתקנים של תאי ציפה המנטרלים גירויים למשך זמן טיפולי וממחקרים מדעיים של טיפולים בחרדות וטראומה. הסביבה מדמה מכון טיפולי מציעה לצופה להשתמש בגופו ובכל חושיו במגע ישיר עם מכשרי המכון ואביזריו. 

המכון לחסך חושי מרצון מתמקד באופן בו החברה מארגנת ומכתיבה את מה שנחשב אפשרי לראות, לשמוע ולהרגיש. הפרויקט מערער על הסדרים החברתיים שמגדירים מי רשאי לראות ולהיראות, לשמוע ולהישמע, לפעול ולהיות פעיל. באמצעות חוויות של חסך חושי והנחיות אבסורדיות, המכון מציע למשתתפים לחוות מחדש את הכוח הנמצא בגבולות התפיסה שלהם. החללים השונים מובילים את המשתתפים למצב של הגבלת חושים. המשתתפים אינם כנועים לתנאים אלה – הם הלכה למעשה בוחרים לקחת בהם חלק, כאשר הבחירה נמצאת כל הזמן כאפשרות להימנעות. באמצעות הנחיות שמובילות אותם להגביל את עצמם, הקהל ממלא תפקיד במשטר עצמי של חושיו. בכך, המכון יוצר מרחב מקומי בו הגוף מתגלה כזירה פוליטית המקיימת מאבק בין חירות אישית לבין כוחות חברתיים המכתיבים את החוויה. הפרויקט מעלה שאלות על חופש ועל הגוף כאמצעי לפעולה ולמרד, תוך שהוא מבקש להחזיר למשתתפים את השליטה על האופן שבו הם חווים את המציאות וכיצד הם בוחרים להשתתף בה. מנהיימר מסמנת את גבולות החושים דרך השימוש בהם עצמם, ובתוך כך שואפת לחולל מקום המאפשר מפגש מחודש עם החושים וארגון של הסדר הפנימי ביננו לבין עצמנו.  

~

התערוכה מציינת את זכייתה של חנה אנושיק מנהיימר במחזור השני של הפרס לאמנות רב תחומית ע"ש אורי קצנשטיין. 

אוצר: אודי אדלמן

המרכז לאמנות דיגיטלית – חולון

נובמבר 2024