״פנומנלי!״: אלונה רודה

פנומנלי!

אלונה רודה
אוצר: אודי אדלמן

"פנומנלי!" היא תערוכת יחיד לאמנית אלונה רודה ובה אסופת עבודות מהשנתיים האחרונות, המוצגות לראשונה בארץ. רודה יוצרת עולם עכשווי-עתידני שהטכנולוגיה מופיעה ופועלת בו ללא נוכחות אנושית. זה עולם שבו מכונות ממלאות את המרחב כמין פולש, מכשירים הופכים חייתיים ודימויים דיגיטליים יוצרים חזרה אינסופית ומשך זמן בלתי אפשרי. 

היקום שרודה מחוללת הוא מקום מסונתז בין המציאותי והמוכר לסוריאליסטי. הסביבות והמכונות – רחפנים, כלי רכב ומכשירים חשמליים ישנים – מוכרים לנו בשימוש היומיומי שלהם, אך ההופעה שלהן שונה, כמו קמו על יוצרם, והם מקיימים מציאות חלופית שאינה תלויה עוד באדם. זהו עולם של חזרה טכנית של התרחשות, בווריאציות שונות, לאין קץ. הלופ בווידיאו מדגיש את מה שמתרחש ביקום שבו נקע גלגל הזמן, באין אדם שיתקנו. אין זה עולם של צלחות מעופפות וחייזרים, אלא העולם שלנו – אתרים מוכרים, קווי חשמל, כלליים פיזיקאליים תקפים. עולם שהמשיך בלעדינו.

"Core Dump", "Token Eater", "Drones Go Boom", "Eternal Flame" ו־"Fogging" הן התוספות האחרונות לסדרת סרטוני אנימציה ומשחקים האינטראקטיביים, תחת המטא-פרויקט City Dummies. העבודות נוצרו באמצעות מנועי משחקים, ומציגות סצנות מבוימות העוסקות בנושאים כמו אוטומציה של כלי רכב, התפוררות ציוויליזציונית וסביבתית, מרחבים ממודברים, וקידוד חזותי המתקיים במדיום עצמו — תוך נגיעות של מוזרות משחקית.

התערוכה בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ואמנות. הפקת העבודות התבצעה בעזרת תמיכת: Kunstmuseum Gelsenkirchen, שטיפטונג קונסטפונדס Stiftung Kunstfonds,  Kulturministerium NRW וKrupp Stiftung.         

[פנומן]

תופעה, מקרה או התרחשוּת הופכת לכזו יחד עם שימת הלב או המבט. מהי תופעה שאינה מופיעה? עצם הזיהוי של דבר-מה כתופעה, כהתרחשות, הוא רגע מכריע של הסובייקט שמבחין בדבר-מה ומזהה אותו כדבר מובחן, חווה אותו, ולפעמים אף נותן בו שם וסימנים – זו תאונה, זה פשע, זו הפרעה לציבור, זה אירוע טבע או אפילו זה עצם בלתי מזוהה (עב"ם). כך או כך הוא כבר מכניס אותו לסדר הדברים, למסגרת שאליה ניתן להתייחס, לפעולה שנדמה שיש לבצע מנגד, או למסור כעדות, לאדם אחר.

[לולאת אבדון – Doom Loop]

לולאת אבדון היא תרחיש שבו התפתחות שלילית אחת גורמת להתפתחות שלילית נוספת, שמחמירה עוד יותר את הבעיה הראשונית. התוצאה היא לולאה שמזינה את עצמה בשלילה הולכת ומחריפה. כמו בתסריט הוליוודי שבו הגיבור שב ומתעורר לאותו היום, התנועה המחזורית של הסיטואציה חוזרת שוב ושוב ללא אפשרות לצאת מהסחרור. אלא שאין פתרון בקצה הלולאה אלא רק אבני בניין הנופלות ככל שהלולאה מסתחררת, עד כדי התפוררות מוחלטת וחוסר מובן.

[מכונה] 

מכונה היא קודם כל גוף גשמי בעולם, אובייקט מכאני, כלומר שיש בו חלקים ותנועה פנימית וחיצונית. במובן זה, המכונה שקועה בעולם עצמו, על כלליו הפיזיקליים ועל קללת ההתיישנות, התקלה והכליה. לפיכך למכונה יש גם סוף. 

[נחיל]

נחיל מתאר להקה גדולה של בעלי חיים הפועלים ונעים יחדיו. לרוב אלה הם בעלי חיים קטנים או בינוניים כמו נמלים, ארבה או מדוזות, שתכלית תנועתם וצורתה משתנה בהתאם לנסיבות. הנחיל מאפיין צורת קיום קהילתית, הגנה או שיתוף כוחות והגדלה להשגת מטרה שהפרט אינו יכול לה לבדו. כשמכונה כבר איננה אחת, אלא ריבוי והכפלה של מכונות זהות, היא מכונת נחיל, מכונת מכונות. תנועת הנחיל נראית למרחוק כתנועה של גוף מפורר, חסר בשר רציף, ובכל זאת גוף אחד. הוא יכול להיראות כמו קסם של הטבע או לאיים בממדיו. הוא מתקיים גם אם פרט פורש ממנו, והוא יכול להתפורר לגמרי ברגע אחד.

[השלכת ליבה – Core Dump]

Core dump הוא פלט (snapshot) של זיכרון המחשב (RAM) בנקודת זמן מסוימת, לרוב כאשר תוכנה קורסת או נתקלת בשגיאה קריטית. הוא כולל את זיכרון התהליך, מצב הרישומים (registers) ופרטים נוספים על ביצוע התוכנית – שאפשר לנתח לצורכי איתור באגים (debugging).

[נולד דיגיטלי – Born Digital] 

זהו רגע מכריע באופני יצירת הדימוי, בעוד שהצילום משעתק את המציאות כתיעוד, טכנולוגיה דיגיטלית יכולה ליצור דימוי מושלם של מציאות, העתק חי וזהה, גם ללא כל קשר למציאות. יצירה של אובייקט שנראה בדיוק מושלם לאובייקט עצמו, בהבדל אחד – בעוד שבצילום מתחייבת נוכחות פיזית וממשית של העדשה והאור בין האובייקט להעתק, בדימוי הנולד דיגיטלי לא מתחייב כל מגע. הוא יכול להיות דימוי מושלם של מציאות ממשית בו בזמן שהוא יכול להיות בדיה מוחלטת שנראית במציאות, או שיבוש דק מן הדק שלא ניתן יהיה עוד לזיהוי. ההעתק הדיגיטלי למעשה אינו העתק אלא מערך של הלחמים, הכפלות ושינויים על אינספור דימויים חסרי מקור, הוא ביצוע-מחודש (reenactment) של מציאות וסביבה, ולפיכך הופך למקור כשלעצמו. 

[עולם-אחרי-אדם]

מהו העולם ללא בני אדם (Post Human)? אם לדייק, מהו העולם שיהיה אחרי בני האדם, כשאלה יכחדו או אולי יהגרו לעלמות אחרים, טובים יותר? לעד זהו עולם של שרידים, חותמת אנושית עמוקה מדי שלא תעלם כליל כל עוד עולם ישכון. חיים אחרים וודאי יתקיימו בו, אורגנים ואנאורגניים, נעים בין הריסות ושאריות, מוצאים מסתור ומזון בשיירים, גם אם אלו ייקברו מתחת לאדמה ועצים. באין אדם, העולם יישאר אנדרטה ועדות לחיים ומוות אנושיים, גם אם לא יהיה להם שם.

[מיסוך – Fogging]

מיסוך (Smoke Screen) הוא שם כולל לטקטיקות צבאיות וחזותיות המשמשת להסתרה חלקית, למשל בעת חילוץ פצועים משדה הקרב או לשם מניעת זיהוי כמות והיקף הכוחות. בשימוש התקשורתי מיסוך משמש באופן דומה להסתרת זיהוי של חשוד או של קורבן פשע, בהסתרה של אלימות קשה או של איבר גוף חשוף מדי. אם זאת, המיסוך אינו מוחק, הוא משאיר את תווי המתאר של הגוף או מאפשר (במכוון) לזהות משהו מהדמות המוסתרת וכך שולט במידת הגילוי הפתיינית. ניתן גם, לפעמים, למצא את מקור הדימוי עצמו – חומר הגלם טרום הטשטוש, ואולי כך לחלץ את הדימוי מתוך הטשטוש.

[אקלים בדיוני – Cli-Fi]

אקלים בדיוני הוא תת-סוגה של מדע בדיוני העוסק בהשפעה של שינויי אקלים בעתיד הקרוב והרחוק בעולם כפי שאנחנו מכירים אותו. אלה הן יצירות ספרות וקולנוע העוסקות פעמים רבות במשמעויות של האנתרופוצן על דרך ההרס, או על ניסיון השיקום האנושי שמחולל את האקלים עצמו. הוא מתאר מציאויות אפשרויות ואת ההתמודדות האנושית בתנאי אקלים קיצוניים ומתמשכים. עולם שבו ייתכן שהאדם לא יוכל לחיות על פני הקרקע, עולם שמונע על ידי מכונות שמרחיקות את האנושות מהסיכון, ואולי יוצרות את המשך המשבר בעצמן. 

[גיימיפיקציה של מלחמה – Gamification of War]

גיימיפיקציה היא הפיכת המלחמה והלחימה עצמה למשחק באמצעות סימולציות ממוחשבות והרחקת המבט מהאנושי באמצעות רחפנים שמופעלים על ידי טייסים הנמצאים מאות ואלפי קילומטרים משדה הקרב, דרך מסכים הצופים במבט לוויני. צבאות פועלים לגיוס צעירים עם ניסיון במשחקי מחשב שיראו בתפעול הרחפנים המשך ישיר למשחק בסלון ביתם. אלא שרבים מהם חסרים את החוסן הנפשי להתמודדות עם קרבות, עם מוות, עם הגוף המדמם ועם קורבנות משניים.   

[מחילת הארנב]

במורד מחילת הארנב קשה להבחין בכיוון – מעלה או מטה, קדימה או אחורה. קצה חוט עם סימן שאלה מושך למרחבים התת קרקעיים של הרשת, רעיון מוביל לרעיון, עולמות ספקולטיביים שלמים נפרשים. בתוך המחילה הזמן נמתח ומאבד משמעות, כל רגע נתון יכול להיות יום או לילה. המציאות שמחוץ למחילה מקבלת ממדים אחרים, פנטסטיים, המתנתקים או מתרחקים מהקשרם המקורי. האם במחילה יש אמת? ואיזו מן אמת היא יכולה להיות? חווית אמת מרצדת, מחוץ למחילה האור מסנוור להסטת המבט. 

המרכז לאמנות דיגיטלית – חולון 

2025