פוטוגרבור

בתערוכה סדרת הדפסים בטכניקה של פוטוגרבור, שנוצרו במהלך השבועות הללו וכן מוצג תהליך העבודה, הניסוי והטעייה.

בתחילת המאה ה-19, התחריט היה הטכניקה הנפוצה ביותר בספרי מדע ומסע, והליטוגרפיה החלה לסחוף את צרפת. ג'וֹזֶף נִיסְפוֹר נִייפס (Joseph Nicephore Niepce) מדען וממציא, נולד בצרפת בשנת 1765. תחילת דרכו המקצועית הייתה בתחום אחר לגמרי, הוא המציא ביחד עם אחיו, קְלוֹד (Claude), מנוע בעירה פנימית. אחרי שאחיו עזב ללונדון להמשיך לעסוק בתחום זה, פנה נייפס לעסוק בליטוגרפיה. משום שנטייתו היתה מדעית יותר ופחות אמנותית טכנית, הוא התעניין ברעיון של שימוש באור עצמו כ"חרט".

בשנת 1826 הצליח לבסוף נייפס לצלם תמונת נוף שהוטבעה באופן קבוע על מצע הצילום. נייפס הניח את מצלמת הנקב ובה מצע הצילום למשך זמן חשיפה של שמונה שעות. היה זה הצילום המוצלח הראשון אי פעם. עד אותו זמן התהליכים הפוטו-כימיים בצילום לא הצליחו להגיע לתוצאה של דימוי קבוע. נייפס יצר את התמונות הפרמננטיות הראשונות 13 שנה לפני לואי ז'אק מנדה דאגר, שלו מיוחסת בד"כ המצאת הצילום. דאגר עבד בפריס במקביל לנייפס והם הכירו בשנת 1929 והחלו לשתף פעולה. ב-1839 הכריז דאגר על המצאת הדגרוטייפ. הדגרוטייפ היה מדהים ברמת הדיוק והפרטים שלו אך לא ענה על הצורך הפרקטי שביצירת ריבוי של דימויים.

במחצית השנייה של המאה ה-19 התהליך הפוטו-ליטוגרפי, גבר על הפוטוגרבור משום שהתעשייה אימצה אותו בקלות יתרה משיקולים של עלות מול תועלת. במקביל לכך הנרי פוקס טלבוט המשיך לפתח את הפוטוגרבור. בניגוד לציור שהשתחרר מן הצורך בריאליזם עם המצאת הצילום, כבר בראשית דרכו של הצילום נוצר זרם הפיקטוריאליזם, שהתאפיין בניסיון לשוות לצילום מראה של ציור וכך להרחיק אותו מן המדע ולהופכו לאמנות. במיוחד הושפעו הפיקטוריאליסטים מן האימפרסיוניזם, ולרוב אימצו טכניקות הדפס מיוחדות כדי ליצור סגנון פואטי ונטורליסטי.

הסמיוטיקן פירס קרא לקשר בין המסמן למסומן בצילום קשר אינדקסיאלי, כלומר היות האובייקט המצולם נוכח אל מול המצלמה, הופך את הקשר ביניהם לטבעי. למעשה הריאליזם טבוע בז'אנר הצילום מהותית ועובדה זו שיחררה אותו מן הצורך לחקות את המציאות.

טכניקת הפוטוגרבור היא אבן דרך חשובה בהמצאת הצילום, אך גם במחשבה על צילום כעל אמנות. אחת מהדוגמאות הראשונות היא עבודתו של אמרסון בפוטוגרבור בסוף המאה ה-19. עבודותיו כמעט נשכחו עד סוף המאה ה-20 אך כיום הוא נחשב לאחת הדמויות המשפיעות במדיום הצילום. הטכניקה שמאפשרת ניואנסים בפרטים ובמעברים בין הגוונים הרבים, יחד עם החד פעמיות של כל הדפס אשר תלוי במשתנים כה רבים בתהליך, מקנה לפוטוגרבור רומנטיות שרק התעצמה לאור המיידיות של המדיום הצילומי בעידן שלנו.

פוטוגרבור הוא תהליך פוטו-מכני שפותח כדי לענות על הצורך בהדפסה מסחרית של דימויים מצולמים, כלומר הדפסה בדיו, בניגוד לשכפול יקר בתהליך הצילומי. התהליך מבוסס על טכניקה של דפוס שקע הנקרא אקווטינטה. זוהי טכניקה שפותחה במאה ה-17 ומאפשרת הדפסה של משטחי צבע בטונים שונים בהדפסה אחת.

התהליך בקצרה: פלטת נחושת מכוסה בשכבה אחידה של גרגירי שרף, חימום של הפלטה גורם לגרגירים אלה להידבק לפלטה, ולייצר רשת נקודות עמידות לצריבה בחומצה. הרשת הנגטיבית שנוצרת בין נקודות אלה נצרבת בחומצה בכמה שלבים ויוצרת נקבים בעומקים משתנים בפלטת הנחושת. נקבים אלה הם מלכודות צבע, כלומר לאחר שהפלטה מכוסה בדיו ואז מנוגבת בעדינות, הנקבים העמוקים יכילו הרבה צבע ויודפסו כמשטח כהה ואילו הנקבים שנצרבו צריבה שטחית יכילו מעט דיו ויודפסו כמשטח בהיר.

עומק הצריבה של הנקבים בלוח נקבע על ידי לוח ג'לטין שנחשף לשקף פוזיטיבי. לוח הג'לטין שנחשף לאור אולטרה סגול דרך דימוי צילומי (שקף) מתקשה לפי מידת החשיפה לאור ולמעשה מתקבל לוח ג'לטיני בעוביים משתנים. הג'לטין מוצמד ללוח הנחושת ובמהלך סדרת צריבות בחומצה הוא מעוכל. הג'לטין מתפקד למעשה כשעון. האיזורים הדקים בו יעוכלו ראשונים ויחשפו את הפלטה מהר לצריבה של החומצה. איזורים אלה ישהו למשך הזמן הארוך ביותר בחומצה ויהיו עמוקי וכהים. איזורים בהירים בצילום יהיו איזורים עבים יותר בג'לטין, יגנו על הפלטה רב זמן הצריבה וישארו שטחיים ולכן יודפסו בהיר.

הסדנה שהתקיימה במרכז התמקדה בגרסה עכשווית של התהליך העושה שימוש בפלטות פוטו-פולימריות הרגישות לאור אולטרה סגול ומפותחות במים במקום בחומצה. הבדל נוסף הוא שימוש בשקף המדמה אקווטינטה במקום באבקת שרף. התוצאה דומה מאוד באיכותה לתהליך המסורתי.

במהלך השנים האחרונות פעילויות המרכז לאמנות דיגיטלית מתמקדות בצורת עבודה של תשתיות שונות שהמקום מציע לקהילת המשתמשים שלו וכן בפרויקטים ארוכי טווח. שתיים מתוך התשתיות הללו הן בית דפוס בשיתוף דפוס גולם, ובו מכונת דפוס בלט, מכבש ידני ומדפסת דיגיטלית. השנה נפתחה מעבדת צילום עם חדר חושך לפיתוח והדפסה בטכניקות אנאלוגיות בצילום. בית הדפוס משמש להדפסת קטלוגים לתערוכות, סדנאות דפוס ועוד. במעבדת הצילום ניתן לעבוד באופן עצמאי ויתקיימו בו סדנאות צילום, פיתוח והדפסה.

התערוכה יוצרת חיבור בין שתי הפלטפורמות הללו ובעצם היא מסכמת תקופה קצרה של תהליך ניסיוני אמנותי אך גם מהווה נקודת התחלה לתהליך של התנסות ובדיקת השילוב ההיסטורי והעכשווי בין הטכניקות הללו.

האמנים המשתתפים: מיכל בראור, דפנה גזית, איל דנון, דביר כהן קידר, אלדד מנוחין.
מנחי הפרויקט: איל דנון ואוריאל הר טוב
הפקה ואוצרות: אביגיל סורוביץ'