ממה עשויים מונומנטים
הנוכחות המטריאלית והמיתולוגית של המונומנטים הפכה לחלק אינטגרלי בנוף העירוני, אך גם לכזו שהשפעתה צומצמה עד מאוד. עם התפוררות הגוש הקומוניסטי וצמיחתה של לאומיות חדשה לא ניתש עוד המאבק על החזות של המרחב הציבורי. בתקופה זו נוצר יחס חדש בין אמנים ומונומנטים ההופכים לחומר גלם לעיסוק עכשווי בהיסטוריה, זיכרון ומיתוס, כמו גם בבחינת החומריות שלהם, צורתם וחוויתם. תערוכה זו מציגה עבודות מהעשור האחרון ומגוון רחב של מחוות מול דעיכתה של הנשגבות המונומנטלית בתחילת המאה ה-21.
נקודת המוצא של רבים מהאמנים המציגים היא כי נוכחות המונומנטים נטועה כבר בתוך האישי והיומיומי, בחוויה המרחבית ובשדה הראיה המוטבע בנוכחותם. המונומנטים תמיד-כבר נוכחים שם, על בלותם, זרותם וצלם, ועל שתיקתם לנוכח המציאות. במובן זה, לחשוב על חומריות המונומנטים כיום דורשת בראש ובראשונה חקירה של עצמנו כחומר גלם חברתי ופוליטי, ושל פעולת היעשות האזרח מול נוכחותם ודרכם, ובאמצעות השינויים החלים בתפיסתם כאובייקט נשגב, קבוע ויציב.
העבודות המוצגות בתערוכה מציעות כיווני התבוננות וחקירה מגוונים ביחס למונומנטים לאומיים: תחילה, התפוררות הנובעת מהזנחה, והרס מכוון, הופכים מושא מרכזי למבט האמנים. לתנאי המחיקה החיצוניים הללו, נוספות עבודות המשבשות את תפקיד המונומנט, את משמעותו או את הזיכרון והשכחה שהוא מכנס בתוכו. חלקן מקיימות התערבויות של ממש ושינוי אופני הנראות והשימוש בו; צורת התערבות משחקית על פי רוב, המייצרת יחס לא יומרני למונומנט ופעולה כנגדו. לבסוף, עבודות אחרות עוסקות באפשרות של מונומנטים חדשים, בפוליטיקה של הקמתם, ובשרירותיות של הבחירה בהקמתם. העיסוק מרובה פנים מציג מפגשים בהם המונומנט הופך סימפטום לשינויי הנרטיב הלאומי ואופני שליטה הפוליטיים בעידן העכשווי. במצב עניינים זה כל מונומנט העשוי פלדה ובטון מתגלה כבנוי הלכה למעשה מתודעה, סנטימנט, בשר ודם.
אוצרים.ות
אודי אדלמן
אמנים משתתפים
יוחאי אברהמי, מארק קלר, דקלן קלארק, רובן וודי דושמפ ואוסקר האדסון, אפי ואמיר, קארולינה פריינו, פלטפורם גשיכט-פוליטיק (אדוארד פרידמן, כריס גאנגל, טאטיאנה קאי-בראון), קריסטיאן ינקובסקי, אורי קצנשטיין, טלי קרן ואלכס סטרדה, קריסטינה נורמן, קמילה ז'זנוך, יוליה טורבן וטל אלפרשטיין, וארתור ז'מייבסקי.