מול מה את עומדת?

"מול מה אני עומדת?" – מעטות הפעמים שהשאלה הזו נשאלת במלוא הרצינות. על פי רוב התשובה תמיד תמהר לבוא, נסמכת על תבניות מוגדרות וזמינות. המוח מתקשה לשהות בחוסר ודאות ומתפתה לתשובות מוכנות מראש, נוחות לשימוש. השאלה "מול מה אני עומדת?" לא בהכרח מבקשת תשובה אחת. מקורה של שאלה זו בניסיון להתמצא – התמצאות במרחב ובזמן, ביחסים בין אנשים ובעולם שסובב אותם. זוהי שאלה על עצם היווצרות הקטגוריות, על המובן מאליו והשקוף, על סדר הדברים. אולם עצם השאלה הזו כבר בעצמה מצמצמת את שדה הראייה, מבודדת אותו ומדירה ממנו שאלות אחרות: מעל / מתחת / ליד / מאחורי מה אני עומדת? מה או מי עמד כאן לפניי? 

חלקנו מכירות את השאלה ״מול מה אני עומדת?״ מהמפגש עם עבודת האמנות. בתערוכת אמנות השאלה הזו עולה לפעמים כחלק מהתהליך הפרשני של חיפוש אחר משמעות, של הבנה. היא עולה מתוך הנחת היסוד שיד מכוונת בחרה ביודעין מה בדיוק נראה, מה נזהה בקלות ומה יהפוך לזר, מה נדע ומה יישאר עלום. 

התערוכה היא מצב סטטי המגיש עצמו למעשה הפרשני. להבדיל ממרחב האמנות, המרחב שבו אנחנו חיות הוא דינמי – תמהיל אקראי של אירועים, אינטרסים, סיפורים ואילוצים שמשתנים ללא הרף. גם כאשר הוא ערוך, האוצרים שלו נשארים אנונימיים. אין שורת קרדיט. האנונימיות של עריכת המרחב, המתחזה לעיתים למקריות, מתעתעת. היא משמיטה מילים, משפטים ופסקאות שלמות מן הטקסט המרחבי ומייצרת סיפור אחיד למראית עין אך חסר. נדמה שאנחנו תמיד יודעות מעט מדי על המקום שמולו אנו עומדות. ברוב המקומות לא נדע להבחין בין המקרי ובין המכוון מראש, בין הסיפור ובין העדות – בעיקר במרחבים שבהם מסופר סיפור אחיד וקוהרנטי, כמו באתרים היסטוריים, אך גם בכאלו שלא. זהו הסיפור שבו אנחנו חיות, הסיפור שמחק את הסיפורים האחרים. מאחר שהוא מובן מאליו עבורנו, אנחנו כמעט עיוורות לקיומו.

***

התערוכה ״מול מה את עומדת?״ נוצרה בעקבות מסע קבוצתי שתר אחרי העקבות של האימפריה העות׳מאנית במרחב המקומי. 400 שנה שמצטופפות בגוש זמן אחד, חסר חלוקה, מטושטש. גבולותיו המוגדרים – הברורים כביכול – מעמעמים אותו. אך עקבותיו הממשיות נמצאות בכול: המרחב שבו אנחנו חיות מוטבע ב"טוגרא", החותם הסולטני. זהו חותם שבור שחלקיו פזורים, מוסווים, נטולי הקשר, ואי אפשר לאחותו. אבל ההתחקות אחריו חושפת סיפור אחר – סיפור של מחיקה, של הזנחה, של הכחשה; של אימפריה שלא הייתה טובה יותר מאימפריות אחרות – גם בה היו אלימות, נידוי, שחיתות, ריקבון. אבל ההתבוננות בה מאפשרת לנו להסתכל אחרת על המרחב שסביבנו: להרחיב את עדשת המבט לא רק בהתייחסות למה שאנחנו עומדות מולו אלא גם לעבר עצמנו. 

קבוצת המחקר התקבצה מתחומי עשייה שונים – אקדמיים, אמנותיים, פוליטיים. במשך שנה, שכללה סיורים, מפגשים והרצאות של חוקרות ואמניות מישראל ומטורקיה, הרכבנו פאזל שנותר חסר, נאמן לחלקיותו. העבודה הקבוצתית, הרב־תחומית, הולידה גם עבודות אמנות. כל אחת מהן מעלה סדרה שלמה של שאלות המבקשות התמצאות אך לאו דווקא מחפשות תשובה ברורה. חלק מהעבודות פואטיות וחלקן מחקריות במובהק. התערוכה כוללת חדר עיון שהוא פרויקט אמנות בפני עצמו, אך מוצגים בו גם טקסטים וממצאים שנאספו במשך חודשי המחקר המשותף.

מעבודת הקבוצה נוצר גם הפרויקט השיתופי ששמו כשם התערוכה: "מול מה את עומדת?". הפרויקט הוא כעין "מדריכה" לחיפוש אחר עקבות האימפריה העות'מאנית בישראל/פלסטין. זוהי "מדריכה" מרובת־קולות, פרגמנטרית, שממשיכה לשאול, להשתהות ולאתגר את האפשרות לתת תשובות. היא אינה מספקת אוריינטציה אלא רק מגוון של דוגמאות וערֵמה של שאלות. זוהי פלטפורמה פתוחה שמזמינה השתתפות והתרחבות, אסופה רב־שכבתית, רב־תרבותית, ורב־דיסציפלינרית הולכת וגדלה של קריאות מרחביות ביקורתיות. אתן מוזמנות ומוזמנים לבקר בה דרך עמדות ההאזנה הפזורות במרחב התערוכה או באתר האינטרנט הייעודי. "המדריכה" מדברת לצד עבודות האמנות אך לא עליהן, ויש לה קיום עצמאי גם מחוץ לחלל התצוגה – שאלותיה יכולות לחול על כל מרחב שתבחרו בו.

גם קטלוג זה נענה לאותה מתודה של מחקר ואיסוף פרגמנטרי. חלקיו פזורים ברחבי התערוכה, מזמינים ליקוט אך לא מחייבים זאת. פעולת האיסוף מאפשרת לכל אחת לאצור לעצמה קטלוג משלה, לבחור את מגוון התשובות האפשריות עבורה לשאלה "מול מה את עומדת?".

התערוכה מתקיימת בתמיכת ארטיס וקרן רוזה לוקסמבורג

מוזמנות לבקר בתערוכה בימים ובשעות:

שלישי 16:00-20:00
רביעי וחמישי 14:00-18:00
שבת 11:00-15:00