התנאים 11/6

מיינר מתעדת את ג׳סי כהן תיעוד אטי, בעזרת נייר ודבק, על ידי הוספה וגריעה של שכבות. עבודתה מצטרפת לפרויקטים אחרים ולפעולות אחרות שהמרכז לאמנות דיגיטלית הפעיל בשכונה, וכללו גם הם תיעוד ואיסוף של חומרים. ההתמקדות בפרקטיקות אלו קשורה לעובדה ששכונת ג׳סי כהן, למרות היותה אחת השכונות הוותיקות בחולון, כמעט אינה מתועדת. אין לה היסטוריה. לעומת זאת, יש לה מוניטין. יש לה תדמית בעייתית, שטופחה לאורך שנות קיומה. הצורך לתעד ולשמר את זכרונות השכונה מפי תושביה בעבר ובהווה נעשה קריטי כאמצעי להעניק לה נוכחות במרחב הציבורי, כדרך לתת לזיכרון של תושביה תוקף ולהעמיד לה נראטיב אחר מן המוכר.

הואיל ואין מדובר במתודת תיעוד אקדמית, ובמקרים רבים מדובר בתיעוד שהוא חלק מתהליכי עבודה אמנותיים, דווקא לעבודה האטית, המשתהה, זו שאינה מנסה ללכוד את המציאות ולהגיב לה בזמן אמיתי, יש היכולת לספק לנו פרספקטיבה חדשה. כך היה בפרויקט ״רקמה תיעודית״ של האמנים אביב קרוגלנסקי ווהידה רמויקיץ׳, שתיעדו את ג׳סי כהן באמצעות רקמה; כך היה בפרויקט ״ג׳סי מבשלת״ של האמנים אפי ואמיר; וכך גם בפרויקט זה של בקי מיינר.

מיינר מתחילה כמעט תמיד מתצלום של השכונה. התצלום מעובד לקולאז׳ על ידי הדבקה של ניירות שונים, שכבה על שכבה. הניירות המודבקים, המסתירים, עוברים לאחר מכן קילוף החושף את המוסתר. בסוף נוצר תיעוד מדויק, פרי מבטה של מי שעדיין שייכת, אך כבר נמצאת בחוץ.

במובנים רבים, טכניקות העבודה של מיינר הן המשך ופיתוח של טכניקות העבודה של אביה, שהיה צייר גם הוא.

עם כל זאת, מבטה של מיינר אינו נוסטלגי בשום שלב – לא באשר לטכניקות העבודה ולא באשר לשכונה ולאוכלוסייתה הרבגונית. אף שלג’סי כהן יצאו מוניטין של שכונת פשע כבר בשנים שבהן התגוררה בה מיינר, היא זכורה לה דווקא כמקום בטוח. מיינר ממשיכה ומספרת שמעולם לא חששה להסתובב בשכונה לבדה, וכי מעולם לא התנכרה לשכונה ולא התביישה בה.

ההבדל הגדול בין השכונה כפי שנשמרה בזכרונה של מיינר לבין ג׳סי כהן של ימינו, היא מסבירה, הוא שכיום מיטיבים הבתים לשקף בחוץ את המצוקות שבפנים. דברים שהוסתרו בעבר במרחב הפרטי גלויים כיום על הקירות החיצוניים, ונשקפים מבעד לסדקים, לצנרת גלויה, למרפסות סגורות ולמאפיינים מוכרים אחרים של בתים משותפים בישראל.

התערוכה היא המשך לסדרת תערוכות של אמני ג׳סי כהן במרכז לאמנות דיגיטלית. אנו גאים להיות בית ליוצרים מקומיים, ומקווים להמשיך להציג תערוכות נוספות של אמנים תושבי השכונה.

בקי מיינר (נ. 1956, קולומביה). בשנות השמונים למדה באבני ובקלישר. לאחר מכן למדה שנתיים נוספות במכללה האקדמית תל-חי. עוסקת בציור, רישום, קולאז׳ והדפס. לפרנסתה עוסקת בזכוכית ובהוראת ציור לילדים ונוער. בעבר הציגה הדפסי עץ בגלריה הוראס ריכטר. זו לה תערוכת יחיד ראשונה.

איל דנון ואודי אדלמן