בס בבלון: יונתן עומר מזרחי

יונתן עומר מזרחי עוקב ומתעד בשנים האחרונות את חיי עובדי האדמה בעוטף עזה. הפועלים המגיעים
מתאילנד, מקיימים חיי עבודה וקהילת מהגרים בסביבה הרחוקה אלפי קילומטרים מביתם. אזור עוטף עזה
נוצר עם בניית יישובי גבול צבאיים-חקלאיים על גבול עזה. עבודת האדמה באזור זה, שבעבר בוצעה על ידי
פועלים פלסטינים מעזה, ובעבר הרחוק עוד יותר על ידי חקלאים ישראלים, נעשתה תלויה בעשורים
האחרונים במהגרי עבודה. התערוכה עוסקת בגבול עזה מנקודת מוצא זו, דרך תיעוד קולנועי של חקלאים
תאילנדים בדרום ישראל, היורשים הפחות מוכרים של התפתחות הגבול. בזמן הממושך בו העובדים שוהים
בישראל (על פי חוזה של חמש שנים) נוצרים קשרים וקהילות קטנות המתקיימות כאיים מרוחקים בארץ זרה,
כשברקע עשן וקולות קרב רוחשים. אלו מייצרות תרבות הגירה מקומית, שיח של גורל משותף, נוסטלגיה,
ושירת עבודה עם השאיפה לחזור ולהקים חיים חדשים או לחזור לחיים שהושהו בבית.
המלחמה שפרצה באוקטובר 2023 תפסה את הפועלים בשגרת הקיום המינורית הזו. זרותם למקום ולמאבק
המתרחש סביב אדמה זו היה נוכח עוד קודם אך הם נתפסו בעיניי עצמם כבלתי מעורבים, כמי שנוכחותם
זמנית ולמעשה הם חלק מסיפור אחר ומרוחק. מלחמה לא שלהם ומתרחשת ליידם. העבודה של מזרחי
נכנסת לעין הסערה ולקו האש הראשון ב-7 באוקטובר. הסרטים שצולמו משנת 2021 ועד המלחמה
הנוכחית, מלווים קבוצת מהגרי עבודה תאילנדים מכפר עזה עד ואחרי מותם בשביעי לאוקטובר. הסרטים
שצילם נוגעים באבל ובעצב, בחוויות הנוראיות שעברו, בטלטלה הרגשית ובאשמת הניצולים. הסרטים
מספרים סיפור שכמעט ולא נשמע באינטימיות והמרירות שלו, על המתים והחיים ששרדו, על הטראומה
ורוחות הרפאים, על מרקם אנושי שלם שנתקל במציאות לא לו.
את סיפור זה חופף מופע של נוכחות אחרת. תנועה המתפתלת מבחוץ ומבפנים. נחש רובוטי שמופיע
ברגעים שונים, במפגשים עם מהנדסים וחיילים, עובדי האדמה והאדמה עצמה. הנחש המכני, משמש כלי
צה״לי למעקב ותקיפה במנהרות החמאס מתחת לגבול ובעזה, בסביבת העובדים התאילנדים. זהו נחש
טכנולוגי וחדשני בהופעתו, גם אם גמלוני בתנועותיו ולא ברור עד כמה הוא משחק או כלי. הוא מוצב שוב
ושוב בהקבלה קוטבית לנחש האורגני שנע בתנועה חלקה ומהפנטת, ודמותו המיתית היא סמל בעל
משמעויות תרבותיות ודתיות. הנחש החייתי והרובוט חולקים תכונות פיזיות דומות, תנועת הנחש מותאמת
לסביבתו – מעל ומתחת לאדמה. הרובוט הוא פרי טכנולוגיה המעתיקה את תכונות החי בנטרול הנסיבות
האורגניות, כדי לנצל את אותם עקרונות תנועה והתנהגות למטרות אנושיות, חדירה לשטחים קשים וסריקה
במקומות מסתור. אך הערבוב בין שני המופעים, הפיזי-מכאני והמדומיין, מתרחש במיוחד בהתייחסות
האנשים לנחש.
הופעתו של הנחש מזדחלת, הוא מטעטף ומתלפף סביב חפצים ואיברים. הוא יכול להיות מופע קרקסי
אוריאנטליסטי, או לחנוק גוף חי למזונו; הוא יכול להופיע מתוך הבור, מתחת לאדמה, דרך העשבים, או
לחשוף את דרך הבריחה; הוא הבטחה ואיום בו בזמן, מקור למרפא ומוות. במובנו הדתי-תרבותי הוא יכול
להיות מקור של ידע ודעת, גוף להתיעצות וניחוש. בתרבות התאילנדית, הנחש נושא משמעות רב-שכבתית,
הנוגעת לאמונה ולמיתולוגיה. הנחש מופיע לעיתים בדמות ה״נגה״ (Naga), יצור מיתי אשר מיוחסות לו
תכונות של כוח, הגנה וחוכמה. הוא נחשב לשומר נהר המקונג, הגבול עם השאול והגבול בין תאילנד ללאוס.

לפי האמונה מסוגל להביא גשם או לגרום לבצורת. לכן פעמים רבות קשור לעבודת האדמה ולחיי החקלאות.
הוא מקור מיתי לתפילה והתייעצות. בסרטים שיצר מזרחי ביחד עם קבוצת העובדים, הנחש מופיע כדמות
רליגיוזית הפועלת מעבר להתרחשות סביבה, או אולי כמי שיודעת את המתרחש בטרם האדם מבין את
המציאות. כמו בספר בראשית, הנחש כבר יודע את מה שהאדם עוד מעט יגלה.
העבודות בתערוכה כמו שורות ברוחו של הנחש, התנועה הקולנועית נעה בין רגעים דוקומנטרים לפנטזיה
מעורפלת, כאשר הצופה יודע היטב את המציאות בתוכה צבר האירועים מתקיים. הפרויקט של מזרחי מציע
ניתוח פסיכוגיאוגרפי יצירתי ואסוציאטיבי של האזור, תוך שימוש בדימויי נוף ותמונות פורנזיות, בין מושגי
טריטוריה, אדמה ופיח. מגבול ישראל ועזה, לגבול בין תאילנד ולאוס, הגבול בין העולם לשאול. בכל זאת,
רגע ועוד רגע, נגלית לנו חוויה אנושית לא מוכרת, דרך הזרות והמרחק של הדמויות מחיינו, גם כאשר הם
שוכנות עמות בקרבנו, פועלות את האדמה עליה נשל הנחש שורע.
אוצר: אודי אדלמן
הפקה: ליילה רוז ברי
המרכז לאמנות דיגיטלית, דצמבר 2024
סרטים
בהשתתפות: סטה תום הומסורן, אנוואט פום הומסורן, נטנפה נאט הומסורן, פיאק צ׳וטידט, וואווי יו יאמה, סוריאן
יאן סוראץ׳-פט, אסף גבזו, אוראל פרייב ואבינועם משתה
הפקה: רונית איפרגן, אלנס דימנט, עדי נבון ויונתן עומר מזרחי
ע.בימוי: רונית איפרגן, אריאל סרני בראון
עריכה: שחר מזרחי
ע.עריכה: אקאפונג סרנסטה
צילום: אורי בן ארי ויונתן עומר מזרחי
ע.צלם: אלירן דמרי, נועה שמחיוף שחף
תאורן: דניאל רנדל
הקלטת סאונד: גל נעים, אד פטפטונג
תרגום: דנית רוסלר, נאריסרה חי , אייבי בטפטונג
עריכת פסקול: דניאל מאיר
מוזיקה: אור רימר
סינטיסזיר: חגי אייזנברג
מחלקת ארט: יגל שוקרון, נועה גלוברמן ומיקה שרטוק
אפטר אפקט: יונה סונג
תודות: שאול מזרחי, קבוצת סיוע לעובדי חקלאות, מתן קמינר, שחר שוהם, יהל קורלנדר, אורית רונן, עידו
צרפתי, בן ריברס. קים קרטס, מיה לנדסמן, אורי זמיר, לי נבו, ליילה רוז ברי, קובי סוויסה, לליב מלמד, אורי לוי,
דני רחמים, עופר וינר, המחלקה להנדסת מכונות באוניברסיטת בן גוריון, אמיר שפירא, שמוליק אדלמן, טל לוי ,
עומר שיזף, אלכס סספר, אהד זהבי, שירי בר אור, אסתר גולדברג, דניאל פורת, קסרין גונן, גלעד רייך, סימון
שטיין, שליו שלמה, יואב מגן, סופוט בואט צ׳ידגאסורנפונגסה, סום סופאפריניה וקומטאץ׳ דיו נאפטאלונג.
עובד בארץ מלחמה
שחר שוהם ויונתן עומר מזרחי
שירים על ידי: סנייה היטאקון, פונגפאט פאסונג׳ון ולהקת המושב.
בעריכה ותרגום מיוטיוב של ד״ר שחר שוהם
סיעו בתרגום: לפאקסורנקאן טונגקאם, סיריוואטצ׳איה נאוונג, נוטצ׳אנוק ז׳יטפאקדי, פיצ׳אפון רוברו וזהר אלמקייס
ניהול סטודיו יונתן עומר מזרחי: אורי זמיר