אחורי הביזון – שיר רז

נקודת המוצא לפרויקט "אחורי הביזון" היא יצירות אמנות בנות עשרות אלפי שנים שנמצאו במערות לאסקו (Lascaux) ושובה (Chauvet) בחבל הדורדון, בצרפת. ציורים וירטואוזים של חיות, תנועה וחיים שצוירו ביד בוטחת, בקו יחיד בהתאם לתוואי המערה. הם מתוארכים לתקופה רחוקה, כשלושים אלף שנה אחורה בזמן, רגע מעבר בין צורת קיום אחת לאחרת, בשלהי עידן האבן, כשבני האדם היו עדין לקטים ציידים, רגע לפני ישיבת הקבע, די הרבה זמן לפני הופעת השפה הראשונה שמוכרת לנו כיום.

ציורי מערות אלה הפכו לסנסציה מדעית ותיירותית, יש בהם מפתחות לעבר עלום, יופיים מטריף את הדמיון, הטכניקה שלהם מעידה על תפיסת זמן, מרחב ותנועה שלא ידענו שידענו כל כך מזמן. זו השתאות אל מול טכנולוגיה שהיתה ונעלמה ועשרות אלפי שנים אחר כך הומצאה מחדש. השתאות, אותה אנחנו חווים, בדרך כלל, אל מול טכנולוגיה חדשה המשנה סדרי עולם.

הפרויקט ׳אחורי הביזון׳ הוא תוצר של השתאות שכזו, פליאה אל מול ידע נעלם שהופעתו המחודשת משמשת שער למימד אחר של מחשבה ותקשורת, ארגון חברתי, אמונה, פולחן וטקס. אך אין מדובר בפרויקט נוסטלגי של שחזור אלא הבנה שגם כעת נולדת טכנולוגיה שהיא שער לתת מודע אנושי.

במהלך המבוסס על תנועה מהדימוי המקורי שנוצר לפני כשלושים אלף שנה לדימוי שנוצר על ידי תוכנה של בינה מלאכותית המוזנת בשפה, מבקשת האמנית שיר רז ליצור פורטל דרכו אנחנו מוזמנות לנוע אחורה וקדימה בזמן אך גם, ואולי בעיקר, לנוע פנימה אל התת מודע שלנו ושל החברה שבה אנחנו חיים. את חלל המערה מחליף קונוס אפלולי הניצב במרכז הגלריה ומתפקד קצת כמו טלסקופ חללי הלוקח את המבט למסע בזמן. הכניסה למרחב האפלולי מזמינה שהייה והתבוננות עמוקה על הדימוי המוזר והזר שיצרה המכונה. רגע של שקט ונסיגה מהחוץ הרועש אל מנגנון היצירה. אל אותו חלל מדיטטיבי המבקש התמסרות. נסיגה מעוררת שהיציאה ממנה מלווה בתובנה חדשה.

חלל הגלריה לא רק מהדהד את הציורים במערה המקורית, הוא גם משחק עם הכפלתה של המערה עצמה – מערת התיירים שנוצרה כהעתק מדויק ברגע שהבינו שהאטרקציה הולכת ונהרסת אל מול עשרות אלפי העיניים הסקרניות שבאות לצפות בה. אמנם האתר התיירותי חושף בפני העולם את השחזור של הציורים ומשמר את קיומם עבור הדורות הבאים אך כמו כל שחזור, האפקט שנוצר דהוי ומלאכותי ודובר את שפת הסימולקרה העייפה עד זרא.

בניגוד להעתק הדהוי, תוכנת ה AI הפופולארית מייצרת דימוי חדש, אחר ומוזר. פעולת השחזור מתמקמת לא בהעתק של הדימוי אלה ביכולות של שפה ותקשורת ליצור צורה. התוכנה משמשת את האמנית באופן כפול: כמכוללת דימוי פלאי שלא רק שיצירתו אינה מובנת לנו אלא הוא גם אינו נענה לשום מקור, כמסמן (ייצוג) המסומן שלו נעלם. אך לא רק את הדימוי התוכנה מכוללת אלא גם את אפשרות היצירה עצמה, את השיום שלה, את דמיון העתיד, ואת הנכחת השכבות הנמחקות של הידע האנושי.

אך האם זוהי תבונת המכונה שבוראת עולמות חדשים או גלגול נוסף של הידע האנושי, שגם הוא, כמו זה של יושבי המערות, עשוי להיעלם, לשנות צורה ולשוב מחדש בעתיד רחוק עוד יותר? לעת עתה, ובימים אלה במיוחד, אנחנו מבקשות להשהות את המחשבה האפוקליפטית על השתלטות המכונה ולהתמקד בהזמנה לצלילה מדיטטיבית, מחויכת, באחורי הביזון.