אבן חדשה

התערוכה אבן חדשה מייצרת חלל אדריכלי עוטף המורכב מפסלים ודימויי פולחן קדמונים. אסף עברון עוסק באתרים פרה-היסטוריים בהם נוצרה האנשה של חפצים וצורות תוך כדי הפיכתם למפתחות ליקום ולמקורות משמעות. מה מתרחש כאשר אדם מזהה תבניות בנוף, צורות וחפצים כפנים וגוף? איזה משמעות הוא נותן להם מראשית ההיסטוריה וכיצד הם מתגלגלים כמאפייני תרבות? עברון עובר דרך אתרי פולחן ובוחן את הופעת האנימיזם הקדמון. אלה צורות מופשטות שהופכות עבור האדם לדמויות רוחניות, סיבת הדברים והאל המתגלה בתווי פנים וגוף. פני-אל חקוקות בסלע, מקדשי אבנים ונוף אשר מקבלים משמעות אלוהית דרך הדמיון והמבט האנושי.

על במה במרכז החלל מוצב העתק של פרטים מתוך מקדש הנמרים אשר ממוקם ליד עובדה. זהו אתר פולחן קדום שנבנה באמצעות סידור אבני מדבר פשוטות וסתמיות לכדי צורה של להקת נמרות וגורים הפונות מזרחה וראם ללא ראש. לחלל הועתקו אבני המקור בגודל אחד לאחד באמצעות סריקת תלת ממד והדפסתם כשתי דמויות שלמות. זהו האופן הפשוט ביותר שניתן לדמיין כהיעשות דמות בעבור האדם. אתר הפולחן פעל במשך 4000 שנים החל מהמאה השישית לפנה"ס וסודר שוב ושוב כמבע פרפורמטיבי בטקס הפולחני הקדום.

בדופן גבעת יוכבד ליד אילת חקוקה חזות של אלילה נבטית. צורתה כמצבה ובה חלונות כזוג עיניים. מיקומה חריג ומוגבה על הסלע וככל הנראה נחרטה על ידי כורים נבטיים. עברון הופך אותה למבנה תלת ממדי, מעין מקדש שהוא בו זמנית אובייקט אסתטי ושאת מבטו ניתן לזהות בבירור. מולה סדרת יציקות גבס, העתקים מטופלים של אליל עיניים עשויי אבן שנמצא בפטרה. שכפולם והצבתם במקביל הופכת לתבנית קישוט אדריכלי. צורה המצביעה על האופנים בהם האנימיזם הקדמון נטמע בתרבות לאורך ההיסטוריה והופך יומיומי במרחב החזותי העוטף אותנו – בגדרות, מבנים ובסמלים מודרניים. חלל הפרויקט כולו בנוי קונסטרוקציות גבס המכוסות חלקית על ידי לוחות כאשר התשתיות חשופות. הוא דורש מאיתנו שימת לבד למבנים המאפשרים את ההיגיון התרבותי הנגזר מהתגלגלותם של מבני הפולחן הקדמונים עד לימינו. הסביבה האדריכלית ממקמת את הפסלים, הדימויים ועבודות הקיר כמרחב מהונדס ומשוכפל המעמיד את האדם מול עצמו ומול התרבות המעצבת אותו.

בצילום המרכזי, נציב מלח בשיפולי הר סדום. זהו דימוי המזוהה עם סיפור אשת לוט, אף שמדובר בזיהויי מאוחר וכזה שאינו תואם את המיקום המקראי. נציב המלח מציג מנגנון מהופך בו סובייקט הופך אובייקט מעצם המבט האסור עצמו. זו צורה של אנימיזם המזהה אבן כאדם ולא כישות נשגבת – אשת לוט הופכת לאובייקט וסלע הופך לדימוי מיתולוגי. זהו גם האיום הנסתר של האנימיזם הקדמון – אל תפנה מבט, המבט הישיר הוא של האל בלבד, ומבטו חושף אותך תמידית.