טרנס(א)גרסיה

טרנס(א)גרסיה של גיל יפמן מייצרת חלל עוטף המורכב אובייקטים מלובדים וסרוגים, דמויי אברי גוף פנימיים משוכפלים. באיברים מושתלים אמצעי חישה אלקטרוניים – מצלמות אבטחה, רמקולים ומיקרופונים, הקולטים ופולטים רשמים. אלה מגיבים לנוכחים, יוצרים תחושה של שיטוט בתוככי הגוף האורגני. אך זהו גוף לא מובחן, חלקים פנימיים מוחצנים או מהופכים מחוץ פנימה, צפים לצד אחרים. חוויה אינטימית עד לתוככי הקרביים.

אלו אובייקטים המזמנים זיכרון תנוחות שהגוף נושא בתוכו, היסטוריה של מגעים ותחושות, אישיות וציבוריות. רצץ של איברים או גופים שמימיים המחוללים גוף. לרגעים זהו היקום כולו ולרגעים הצטברות של מולקולות, כלי דם ובשר. תערובת גופנית שנבנית במערכים של תרבות וזהויות. כל אשר עבר בהיסטוריה האישית משאיר סימנים – חוקים וכללים, טקסים, שפה, אינטראקציות, מגע, מכה, חתך, קול, אהבה, חברים, אויבים, משפחה, מדינה. הגוף מתעוות ומשתנה בכל רגע, הגוף חי.

מערך הגופים שאינו אחד מנסה להתנגד להיסטוריה ולסימנים, לא להתחייב להכרעות החיצוניות, לכללים ולסדר. טרנס(א)גרסיה היא ביטוי לתחושות והחוויות של זהות מגדרית בתוך גוף. חווית אינטימיות של שבר בין הגוף להבנייתו החברתית, ושאיפה למציאות שאינה חד משמעית. התהוות מתמשכת במקום הבנייה מקבעת.

הצופים הנוכחים בחלל הופכים עצמם למושאי מחקר והתבוננות, ופעמים, מולחמים לאובייקטים ממש, כאשר אלה הופכים לאיבר נוסף בגופם. איך זה להיות גוף בתוך גוף? להרגיש גוף אחר, להיות חלק מגוף, אישי, קהילתי, לאומי.

הקהל מוזמן למשש, ללטף, להקשיב ולהתערבב.

התערוכה נוצרה במסגרת פתיחתו של חלל חדש בו יוצגו פרויקטים הבוחנים יחסים אפקטיביים בין אובייקט לסובייקט והמייצרים חוויה רב חושית ובלתי אמצעית עבור הצופה.